מגדלי ישי חברה לבנין בע"מ נ' עירית תל-אביב יפו

פסק דין

התובענה

1.לפניי תובענה כספית מטעם מגדלי ישי חברה לבנין בע"מ (להלן:"התובעת") כנגד עיריית תל אביב יפו (להלן:"הנתבעת" או "העירייה") לתשלום סכום של 12,000,000 ₪ בגין נזקים, אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, בשל הפרת התחייבויות העיריה כלפיה והפלייתה לרעה. וכן בגין תשלום תמורה אשר, לטענת התובעת, לא שולמה לה בגין עבודות, אשר ביצעה עבור הנתבעת. כל זאת, במסגרת התקשרותם של הצדדים, במסגרת שני מכרזים.

תיק זה הועבר לטיפולי, בחודש דצמבר 2009.

רקע עובדתי

2.התובעת עסקה שנים רבות בביצוע עבודות שיפוץ צבע ותחזוקה. במשך שנות פעילותה ביצעה התובעת, בין היתר עבודות שיפוץ ותחזוקת מבנים עבור הנתבעת.

ביום 25/02/98, פרסמה העירייה מכרז פומבי מס' 402/97, לביצוע עבודות שיפוצים במוסדותיה (להלן: "מכרז 402/97"). התובעת יחד עם מס' קבלנים נוספים, הוכרזו כזוכים במכרז זה.

ביום 28/06/98, נחתם בין הנתבעת לתובעת הסכם לביצוע מכרז 402/97 (להלן:"ההסכם הראשון").

ביום 07/08/00, פרסמה העירייה מכרז פומבי מס' 107/00, לביצוע עבודות שיפוצים במוסדותיה (להלן:"מכרז 107/00"). התובעת יחד עם מס' קבלנים נוספים הוכרזו כזוכים במכרז זה.

במסגרת מכרז 107/00, החליטה וועדת המכרזים, ביום 27/11/2000, "למסור ביצוע 20% מעבודות השיפוצים לזוכה 'מגדלי ישי חברה לבנין בע"מ', בעלת ההצעה הזולה, תוך אפשרות העדפה בבחירת הפרוייקטים" (להלן:"החלטת וועדת המכרזים").

ביום 19/03/01, נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם לביצוע מכרז 107/00 (להלן:"ההסכם השני").

במהלך שנת 2002, קרסה התובעת כלכלית, וכיום היא מצויה בהליכי פירוק על-ידי בית המשפט.

טענות התובעת

3.לטענת התובעת, הנתבעת חרגה מהנוהג המקובל, הפרה את התחייבויותיה כלפיה במסגרת מכרז 402/97 ומכרז 107/00, לא סיפקה לה עבודות אשר התחייבה לספקן, לא שילמה לתובעת תמורה מלאה עבור עבודותיה ופעלה כדי להכשיל את התובעת ולהסב לה נזקים. התנהגות זו של העירייה, היא אשר גרמה לה נזקים של מיליוני שקלים, עד כדי מצב בו התובעת פורקה ע"י בימ"ש, וחדלה מכל פעילות.

לגבי מכרז מס' 402/97, טענה התובעת, כי היא יחד עם שני קבלנים נוספים, חברת אבני רן וחברת גדנסקי, זכו במכרז 402/97. וועדת המכרזים החליטה למסור 66% מהעבודות לקבלנים שזכו, בחלוקה שווה, באופן שכל אחד יקבל 22% מהיקף העבודות, ו-34% הנותרים היו אמורים להימסר לשני קבלנים (זוהר זורלא ואילן מליחי), שהשוו את הצעתם להצעות הזוכים. לדברי התובעת, מכרז 402/97 היה בהיקף של 45,650,900 ₪ לכל הפחות, ובהסתמך על מידע מפי הממונה על חופש המידע בעירייה, חברת אבני רן קיבלה עבודות בהיקף של 11,037,200 ₪, חברת גדנסקי קיבלה עבודות בהיקף של 12,354,600 ₪, והתובעת קיבלה עבודות בהיקף של 8,461,000 ₪. היינו, העירייה מסרה לתובעת, כך לטענתה, עבודות בהיקף קטן יותר מזה שהתחייבה, ובחרה לקפח אותה באופן חלוקת העבודות.

באשר למכרז 107/00, טענה התובעת, כי היא זכתה לבדה במכרז, מאחר שהצעתה הייתה זולה ב-6% מהצעות יתר הקבלנים. למרות האמור לעיל, החליטה וועדת המכרזים לחלק את העבודות, כך שלתובעת יימסרו 20% מהיקף העבודות בלבד, ויתר העבודות יחולקו בין הקבלנים, אשר כלל לא השוו את הצעתם להצעת התובעת (התובעת הציעה הנחה של 18% ממחירון המכרז, בעוד שיתר הקבלנים הציעו הנחה של 12%). בהמשך, הואיל ושני קבלנים נשרו מהמכרז, הודיעה הנתבעת לתובעת כי יימסרו לה עבודות בהיקף של 27.2%, ויתר ארבעת הקבלנים (חברת אבני רן, חברת גדנסקי, חברת מליחי וחברת זוהר) יקבלו עבודות בהיקף של 18.2%, כל אחד. לדברי התובעת, לפי מידע שנמסר לה מהממונה על חופש המידע בעירייה, שווי העבודות במכרז זה היה 13,814,500 ₪, כאשר התובעת קיבלה עבודות בהיקף של 3,197,700 ₪, חברת אבני רן קיבלה עבודות בהיקף של 3,917,700 ₪, חברת גדנסקי קיבלה עבודות בהיקף של 3,974,600 ₪, חברת מליחי קיבלה עבודות בהיקף של 51,000 ₪ וחברת זוהר קיבלה עבודות בהיקף של 2,673,300 ₪. קרי: גם כאן, כך לטענת התובעת, קיפחה אותה העירייה, והפרה את התחייבותה למסור לה עבודות בהיקף גדול יותר, בהיותה הזוכה היחידה במכרז. בנוסף, טענה התובעת, כי גם בתקופת המכרז, ובמשך מספר חודשים, סירבה המחלקה למינהל החינוך בעירייה ליתן לה לבצע עבודות, כך שבכל תקופת המכרז מסרה מחלקה זו לתובעת עבודות בסכום של 32,150 ₪ בלבד, שעה שיתר הקבלנים קיבלו עבודות בהיקף של עד 1,372,500 ₪.

לטענת התובעת, הנתבעת הפלתה אותה לרעה לעומת יתר הקבלנים, בכל הנוגע לפריסת העבודות, במסגרת מכרז 402/97 ומכרז 107/00. בעוד שלקבלנים אחרים, פרסה הנתבעת את העבודות על פני כל חודשי השנה, הרי שלתובעת רוכזו כל העבודות בחודשי הקיץ. לפיכך, נאלצה התובעת לשכור את שירותיהם של קבלני משנה ועובדים זמניים (בנוסף לעובדים הקבועים) בכמות גדולה יותר, בתקופת חודשי הקיץ – דבר אשר הוביל להתייקרות מחירי העבודה.

עוד נטען ע"י התובעת, כי לאחר שהתובעת התלוננה בדבר קיפוחה במכרז 402/97, החליטה ועדת המכרזים, לאפשר לתובעת, במסגרת מכרז 107/00, לבחור את העבודות העדיפות עליה. ואולם, העירייה הפרה את החלטת וועדת המכרזים, ומנעה ממנה, בדרכי עורמה, לבחור עבודות. כך, למשל, כאשר ביררה התובעת מהן העבודות הקיימות שנותרו, על מנת לבחור את העבודה העדיפה, נמסר לה כי העבודה בבי"ס רוז מצקין, בהיקף של כ-260,000 ₪, היא היחידה, ולכן חתמה על פקודת עבודה לבי"ס רוז מצקין. ואולם, זמן קצר לאחר מכן, הסתבר לתובעת, כי העירייה הסתירה ממנה מידע אודות קיומן של עבודות בבי"ס הירדן בהיקף של כ-2 מיליון ₪, ובבי"ס בבלי בהיקף של 3 מיליון ₪. דוגמא נוספת, אשר מציגה התובעת היא בי"ס בלפור. לדברי התובעת, כאשר מסרה לה העירייה את העבודה בבי"ס בלפור, ביקשה התובעת לקבל עבודה אחרת, בשל כשלים בביצוע עבודה זו, שמקורם במיקום ביה"ס, וכניסה ויציאה תכופה של כלי רכב שונים. ואולם, הובהר לתובעת, כי אם תסרב לבצע את העבודה בבי"ס בלפור, תחשב כמי שמתחמקת מביצוע הסכמים.

עוד הוסיפה וטענה התובעת, כי בשלב מסויים, פרסמה העירייה מכרז 265/01, אשר כלל תנאי סף חדש, אשר לא היה קיים ברשות מקומית אחרת, לפיו על הקבלנים להיות קבלן רשום מסוג ג/3. לדברי התובעת, תנאי סף זה נועד לבצע "סיכול ממוקד", ולסלקה, במכוון, מהמשך ביצוע העבודות עבור העירייה, שכן התובעת איננה קבלן רשום מסוג ג/3.

לעמדת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה את כל המגיע לה בגין העבודות, אשר ביצעה עבורה, ועוד נטען, כי הנתבעת ערכה חשבונות לקויים, שגויים ומנוגדים למוסכם (על כך צירפה התובעת חוו"ד מומחה).